פסק-דין בתיק ת"א 9964-05-10

בפני תביעה כספית בגין נזקים נטענים בסך 399,713 ש"ח שנגרמו לתובע במהלך ניהול חשבונותיו באחד מסניפי הבנק הנתבע. 

רקע כללי ועובדות מוסכמות -

1.       התובע, מר אחמד עבד אלראוף ג'בארין (להלן: " התובע") הוא בעליו של עסק קבלני לביצוע עבודות כבישים, תשתיות ופיתוח (להלן: " העסק"). החל מיום 26.4.2002 התובע ניהל את פעילותו הפיננסית של העסק באמצעות חשבון בסניף אום אל פחם של הנתבע, בנק ערבי ישראלי (להלן: " הבנק") שמספרו 8200/96 (להלן: " החשבון"). התובע מוסיף לנהל את חשבונו הפרטי בבנק גם כיום, אך את הניהול הפיננסי של העסק העביר לבנקים אחרים ב- 2008.

2.       בתקופה בה היה החשבון פעיל, העניק הבנק לעסק אשראי מסוגים שונים, כגון ערבויות בנקאיות, הלוואות ומסגרת אשראי בניהול חשבון העו"ש. כן נפתחו בחשבון לאורך שנות פעילותו פיקדונות שקליים ובוצעו פעולות בניירות ערך.

תמצית טענות הצדדים -

3.       התובע טוען כי התנהלות הבנק בניהול החשבון גרמה לו לנזקים כספיים ותביעתו נסמכת על שת טענות עיקריות -          
הראשונה - כי הבנק התנה שירות בשירות, במובן שחייב אותו לפתוח חשבונות של פיקדונות ולרכוש ניירות ערך, במימון הכספים שבחשבון, כתנאי למתן שירותים בנקאיים אחרים של הבנק, כגון מתן אשראי על צורותיו השונות, כיבוד שיקים שנמשכו מהחשבון וכיו"ב.   
השניה - כי הבנק הפר כלפיו את חובות הנאמנות וחובות הגילוי המוטלות על הבנק על פי דין. התובע טוען כי הבנק הסתיר ומנע ממנו מידע לגבי מבנה האשראי בחשבון ומסגרת האשראי, ובמיוחד הוסתר ממנו המידע לפיו מבנה האשראי הקיים גורם לו לנזקים כספיים בשל הפער בין התשואות על הכספים שהופקדו בפיקדונות השונים  לבין הריביות בהן חויב החשבון.

4.       הבנק טוען כטענה מקדמית כי חלקים מתביעת התובע התיישנו. לגופם של דברים טוען הבנק כי לא נפל כל פגם בניהול החשבון על ידו, וכי הוא לא הפר כל חובה חוקית המוטלת עליו. הבנק מכחיש את טענתו של התובע לפיה הוא התנה שירות בשירות, ולחלופין טוען כי הוכח קיומו של קשר עסקי סביר בין השירותים השונים שניתנו. הבנק דוחה את טענותיו של התובע בכל הנוגע להפרת חובות הגילוי והנאמנות, וטוען כי התובע קיבל ובדק את כל הודעות הבנק לרבות דפי החשבון, ועל כן הוא מנוע ומושתק מלטעון טענות לגבי הפרת חובת הגילוי.

ההסדר הדיוני ומסכת הראיות -

5.       הצדדים הגיעו להסכמה בדבר פיצול הדיון בתובענה באופן שראשית תידון שאלת החבות, ולאחר מכן (במידת הצורך) תיבחן בנפרד שאלת הנזק. בהתאם להסכמה האמורה הוגשו תצהירים ונשמעו ראיות לעניין החבות בלבד.

6.       מטעם התביעה נחקר התובע (לגבי תצהירו - ת/1) וכן העידה רו"ח סיגל גרינבוים לגבי חוות דעתה (נספח 2 לתצהיר התובע, להלן: " חוו"ד גרינבוים"). מטעם ההגנה נחקרו מר ראפע כבהה (להלן: " כבהה") ומר אמל אג'בריה (להלן: " אג'בריה"), אשר שימשו כבעלי תפקידים במחלקה העסקית בבנק וטיפלו בפועל בחשבון (לגבי תצהיריהם - נ/1 ו- נ/2 בהתאמה).

דיון והכרעה -

7.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות מצאתי כי דין התביעה להדחות, מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

טענת ההתיישנות -

8.       התיישנות בקשר לטענת התניית שירות בשירות - על פי ההלכה (ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ פ"ד נג(1) 577 (1999), להלן: " פס"ד בוני התיכון"), עילת התביעה בגין התניית שירות בשירות נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי ולא עם עשיית העסקה, לאמור:

"... כל זמן שהבנק מתנה את העמדת האשראי לחברה בהמשך קיומן של תוכניות החסכון ובהמשך הפקדת כספים אליהן, מירוץ ההתיישנות טרם יחל".

9.       כלומר, אל לנו לבחון את מועד פתיחת הפיקדונות או רכישת ניירות הערך - שהתובע טוען כי נאלץ לפתוח ולרכוש כתנאי למימון אשראי לעסק, אלא את המועד בו הסתיים הלחץ הכלכלי והתנאים אשר העניקו לבנק כוח כלכלי עודף (וראו גם ת"א (מחוזי- ת"א) 1154/00 אברהם סיני ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, מאגר נבו (2010), בעמ' 10).  בענייננו, התובע טוען כי התניית השירות בשירות על ידי הבנק החלה כשנה וחצי עד שנתיים לאחר פתיחת החשבון (עמ' 5 שורות 16-18), כלומר לכל המוקדם החל מסוף שנת 2003 ולכל המאוחר במהלך שנת 2004 (ואזכיר כי החשבון נפתח בחודש אפריל 2002). ערה אני לעובדה כי בהמשך עדותו שינה התובע גרסה וטען כי מועד תחילת הכפייה היה דווקא מיד לאחר פתיחת החשבון (עמ' 5 שורות 23-25) אך טענה בעלמא זו אינה מקובלת - התובע אינו מתייחס למועד קונקרטי אלא מתייחס למועד אמורפי בלבד - "איך שפתחתי את החשבון", ובנסיבות העניין אני מעדיפה את גרסתו הראשונה, דהיינו, שההתניה האסורה החלה כשני וחצי עד שנתיים לאחר פתיחת החשבון. משמע, שיש לקבוע כי טענת התובע בכל הנוגע להתניית שירות בשירות מתייחסת לכל המוקדם לתקופה שהחל מסוף שנת 2003 , ומכאן שממילא לא חלה התיישנות לגביה, נוכח מועד הגשת התביעה (חודש מאי 2010). על כן נדחית טענת ההתיישנות בכל הנוגע לטענת התניית השירות בשירות.

10.   התיישנות בקשר לטענה בדבר הפרת חובות נאמנות וגילוי על ידי הבנק - אזכיר כי טענת התובע בהקשר זה היא כי הבנק הסתיר ממנו מידע לגבי מבנה האשראי בחשבון ונמנע מלספק לו את מבנה האשראי המיטבי. לטענת התובע, מאחר והעובדות המקימות את עילת התביעה בהיבט הזה נתגלו לו רק כאשר הושלמה חוו"ד גרינבוים ביום 3.5.2010, אזי שלא חלה התיישנות (ראה סעיף 17 לסיכומי התובע). טענתו של התובע לגבי הפרת חובות הנאמנות והגילוי המוטלות על הבנק היא למעשה טענה כללית לגבי אופן ניהול החשבון על ידי הבנק. באופן עקרוני, ככל וטענת התובע ביחס להתיישנות שלא מדעת תדחה, במידה ובוצעו על ידי הבנק פעולות מסוימות בקשר עם ניהול החשבון עובר לחודש מאי 2003, הרי שחלה לגביהם התיישנות (שבע שנים לפני מועד הגשת התביעה). לכן, "כעקרון" היה מקום לבחון בשלב הזה לעומק את הטענה לגבי ההתישנות שלא מדעת. יחד עם זאת, מאחר והתקופה שאולי התיישנה הינה תקופה קצרה יחסית מתוך תקופת ניהול החשבון הכוללת (מאפריל 2002 עד מאי 2003, כלומר כשנה, מתוך תקופה כוללת של למעלה משש שנים), ולאור יתר מסקנותיי כפי שיפורטו להלן, אינני רואה לנכון להעמיק בבחינת טענת ההתיישנות בכלל או האפשרות שהיתה התישנות שלא מדעת.